כלל חברה לביטוח בע"מ נ' ניו קופל רכב בע"מ

פסק דין

לאחר ששמעתי את הנהגים ועיינתי במסמכים שהוגשו על ידם, ניתן בזאת פסק דין, תוך ציון נימוקים בקצרה כדלקמן:

לטענת הנהגת מטעם התובעת, האירוע ארע כאשר היא ביקשה לחנות במקום חניה שהתפנה, בין שתי מכוניות חונות, לאחר שהיא חלפה על פני החניה שהתפנתה בדיוק ולצורך כך החלה לנסוע לאחור (לטענתה אין דרך לחזור אלא בנסיעה לאחור או לצאת לגמרי מהחניון, להסתובב ולהיכנס אליו שוב) , כאשר גם הנהג מטעם הנתבעת, ביקש לצאת ממקום החניה ותוך שהוא נוסע לאחור, ארע אירוע התאונה ונגרמו לכלי רכבה הנזקים המופיעים בחוו"ד.

לטענת הנהג מטעם הנתבעת, אירוע התאונה ארע כתוצאה מכך שהנהגת המבוטחת אצל התובעת נסעה לאחור מבלי שהיא שמה ליבה לכך שכלי רכבו, שהיה במצב של עמידה ועצירה מוחלטת במקום החניה, בלט מעט וכך נגרם אירוע התאונה.

עוד טען הנהג מטעם הנתבעת, כי המנוע בכלי רכבו היה כבוי וכי למעשה הוא עמד לצאת מהרכב לחלוטין, תוך כדי שהוא עושה כן, הוא מבחין בנהגת מטעם התובעת נוסעת לאחור במהירות ו"רואה את הנולד", צופר לה ואולם חרף כך, לא עלה בידו למנוע את אירוע התאונה.

הנהג מטעם הנתבעת העיד, כי האירוע אירע בעת שיצא מכלי הרכב, לטענתו לא היתה לו סיבה לנסוע לאחור, שכן קבע במקום האירוע ש"חבר" לעבודה יאסוף אותו על מנת להמשיך לגיבוש מטעם מקום העבודה- גרסה זו הועלתה לראשונה רק לאחר שביהמ"ש לא הרפה בשאלות כלפי העד, על מנת להבין מה עשה הנהג עובר לקרות האירוע, לאן פניו מועדות וכד'.

חרף אמירת הנהג מטעם הנתבעת כי היה נסער, מייד לאחר קרות האירוע ושיתף בכך את המכר ממקום העבודה, לא טרח לספר על כך לביהמ"ש, וודאי לא לחב' הביטוח ו/או למקום העבודה בעת שמסר את גרסתו, מייד לאחר שקרתה ואם לא די בכך, לא זכר מיהו אותו עובד שקבע עימו כמו גם לא זכר כל פרט נוסף בקשר לגיבוש, מתי החל מתי הסתיים מהיכן אספו וכד'.

למעשה המחלוקת היחידה ביחס אליה צריך ביהמ"ש להכריע הינה השאלה האם נסע כלי רכבה של הנתבעת לאחור, בו זמנית בעת שנסעה הנהגת מטעם התובעת וכך אירע אירוע התאונה או שמא היה במצב של עצירה מוחלטת.

עיון בגרסאות הנהגים שניהם מעלה, כי גרסת הנהגת מטעם התובעת היתה סדורה והגיונית, כך למשל הסבירה, כי היה זה בשעות הצהרים המאוחרות שכן היה עומס באזור זה, כתוצאה מכך שאנשים מגיעים לאכול צהרים בבורג ראנץ – גם היא הגיעה לצורך כך בדיוק.

בעוד שגרסתו של הנהג מטעם הנתבעת לא זו בלבד שהתגבשה במהלך מתן עדותו וכאמור לנוכח שאלות שהופנו ע"י ביהמ"ש, אלא שעלו סתירות ותהיות באשר להגזמות שמסירת העדות, כך למשל לעניין "ראיית הנולד" לפני קרות האירוע, כאשר אין מחלוקת כי במצב שבו הוא היה, כשהוא מבקש לצאת מכלי הרכב, רגל אחת בחוץ , פניו באותה עת מן הסתם מופנות בדיוק לכיוון ההפוך.

תאונות דרכים, כמו גם התאונה שלפני, קורות בהעדר תשומת לב ובשבריר שניה , האמנתי והעדפתי את גרסת הנהגת מטעם התובעת על פני גרסת הנהג מטעם הנתבעת לכך שאירוע התאונה אירע בעת ששני כלי הרכב נסעו לאחור בו זמנית, מרחק קצר, האחת לצורך חניה והשני לצורך יציאה מהחניה ו"נפגשו" עם כלי הרכב במקום שבו הם תארו וכך גם מוקדי הנזק מתיישבים עם הגרסה הזו.

המסמך שצורף על ידי הנהג מטעם הנתבעת, ממקום העבודה, לאחר הדיון, אין בו כדי לסייע ו/או לתמוך בגרסתו שכן גם אם אניח לטובתו שבאותו מועד היה גיבוש ממקום העבודה, הרי שאין באמור במסמך דבר וחצי דבר למעט אמירה כי במועד זה היה גיבוש בין השעות 9 ל- 16 אחה"צ, כיצד זה מתיישב עם הטענה לפיה האירוע אירע בשעות הצהרים – לגרסת התובעת שכאמור נתתי בה אמון- לנהג פתרונים.

יחד עם זאת, הואיל והנהגת מטעם התובעת נסעה אף היא לאחור בחניון, כאשר היתה לה אלטרנטיבה נוספת, גם אם היא כרוכה בהעדר נוחות מסוימת, מבלי שנקטה באמצעי הזהירות הנדרשים, ניתן לומר כי יש לה אשם תורם לאירוע, באותה המידה כפי שישנה לנהג מטעם הנתבעת, דהיינו, האחריות לקרות האירוע, בראות עיני בנסיבות כפי שתוארו ע"י הנהגת מטעם התובעת, רובצת על שני הנהגים בחלקים שווים ביניהם וכך אני מורה.

סוף דבר, הנתבעת תשלם לידי התובעת סך של 2,950 ₪ בגין הנזק הישיר, אגרה בסך של 337 ₪, שכר בטלה עבור העדה מטעם התובעת בסך של 550 ₪ ועבור העד מטעמה בסך של 250 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך של 1,000 ₪ + מע"מ.

סכומים אלו ישולמו תוך 30 יום מקבלת פסק הדין אשר יישלח ע"י המזכירות לב"כ הצדדים בדואר רשום + א.מ.

ניתן היום, י"ב סיון תש"ע, 25 מאי 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: